למרות שהמבול וחייו של נח התרחשו לפני אלפי שנים, סיפורו של נח מציע לקחים חשובים על האופן שבו מעשינו משפיעים על העולם. התורה מלמדת שעשרה דורות לאחר הבריאה, כל החיים על פני כדור הארץ "השחיתו את דרכם על הארץ" (בראשית ו', יב). אלוהים נתן לבני האדם 120 שנה לשפר את דרכם, תוך שימוש בנח ובתיבתו כשליחים. אך בני האדם התעלמו מהמסר והחמיצו את הסירה. נח בנה את התיבה, הכניס לתוכה את החיות וחי בה עם משפחתו למשך כל המבול. לאחר שנח עזב את התיבה, אלוהים כרת ברית עם נח,[2] וקבע כי הקשת בענן היא אות למחויבותו של הבורא לא להשמיד את העולם.
מה גרם לאלוהים לבצע את האסון הסביבתי החמור ביותר בהיסטוריה האנושית ולמחות כמעט את כל היצורים הארציים? חכמי התלמוד מלמדים שהמשפט נחתם בגלל חטא הגזל (חמס). רבי שמפסון רפאל מלמד ש"חמס [עוון] הוא עוול קטן מכדי שייתפס על ידי צדק אנושי, אך אם הוא מבוצע ברציפות יכול להרוס בהדרגה את רעך". ככל הנראה, אנשים בדורו של נח הלכו לשוק וגנבו בוטן פה וצימוק שם. מכיוון שאף אחד לא נשפט על גניבת כמויות זעירות, בעלי חנויות סובלים מהפסדים משמעותיים וייתכן שיצטרכו לסגור. איש אינו רוצה או מתכוון לגרום לתוצאה כזו. זה קורה עקב התנהגות פסולה בקנה מידה קטן של אנשים רבים יחד. בתגובה לרשע אנושי זה, ריבונו של עולם השמיד במכוון כמעט את כל החיים הארציים על ידי הצפת הארץ.
כיום, ייתכן שהסיכון הגדול ביותר להרס העולם של בני אדם נובע לא מאלה שמתכוונים לעשות זאת, אלא דווקא מפעולות קולקטיביות ולא מכוונות של מיליארדי אנשים. פעולות חסרות משמעות לכאורה משפיעות באופן דרמטי. אנו פוגעים בהדרגה באיזון האקולוגי שעליו אנו והדורות הבאים נהיה תלויים להישרדותנו. לראשונה בהיסטוריה האנושית, יש לנו כעת את היכולת להרוס או לשנות באופן קיצוני את כל החיים על פני כדור הארץ.
שלא כמו שאר בני דורו, נח לקח על עצמו את האחריות על בניית התיבה, הכנסת החיות לתוכה ודאגה להן במהלך המבול. על פי המדרש, אוסף של תורות מהמסורת היהודית שבעל פה, "במשך שנים עשר החדשים האלה לא ישנו נח ובניו כי להאכיל את החיות, את החיות ואת העופות" (מדרש תנחומא נח, ט). המדרש מציין גם כיצד נח הביא גפן ותאנה לתיבה כדי לשתול אותן מחדש לאחר המבול (בראשית רבה לו, ג). תורות אלה מרמזות על כך שנח היה מחויב להשיב את החיים על כוכב הלכת ההרוס.
המדרש מלמד גם שנח שלח תחילה עורב מהתיבה כדי לראות אם מי המבול שקעו. בהיותו אחד משני עורבים בעולם, התווכח העורב עם נח, חושש שהוא יהיה ומנו יאבד לנצח. בת תגובה, אמר אלוהים לנח להחזיר את העורב לתיבה (בראשית רבה לח, ד). לאחר שלח נח את היונה, ששבע מהן היו קיימות. לפיכך, המדרש מתאר את נח שמי שמשמר את מגוון החיים על פני האדמה.
הרב סמפסון רפאל הירש מסביר כי ערך זה של שימור הגיוון הוא משמעות עמוקה יותר של הקשת בענן. הצבעים מסמלים סוגים שונים של יצורים חיים – ה"אדומים" לכאורה קרובים יותר לאור, והכהים יותר רחוקים יותר. אך "אלוהים מאחד את כולם יחד בקשר משותף אחד של שלום, את כל שברי חיים אחד, את כל קרני השבירה של רוח ה' האחת…"[3] הקשת בענן, אם כן, מעידה על גיוון החיים שאלוהים ברא.
לאחר המבול, אלוהים כלל את הקשת כאות לברית, באומרו "את קשתי נתתי בענן… ולא יהיו עוד המים למבול להשחתת כל בשר" (בראשית ט', יב-טו). הרמב"ן (ספרד מהמאה ה-12) כותב שהקשת מסמלת קשת הפוכה ומשמשת כ"תזכורת לשלום". רגלי הקשת כפופות כלפי מטה כדי להראות שה"ירי" השמימי – הידוע גם כגשמי הזלעפות – פסק.[4] רבי שלמה ריסקין מעיר כי סמליות הקשת חורגת מעבר למחויבותו של אלוהים וכוללת גם בני אדם: "הקשת היא חצי תמונה, חסרה לה חצי שני להשלמת מעגל השלמות. אלוהים יכול להתחייב לא להשמיד את האנושות, אך מכיוון שהוא ברא את האנושות עם חופש בחירה, הוא אינו יכול להבטיח שהאנושות לא תשמיד את עצמה."[5]
המסורת המיסטית מלמדת שלפני בריאת העולם הזה, אלוהים ברא שבעה עולמות והשמיד אותם.[6] במקרים רבים הבורא השמיד את העולם שברא. אך לא כך העולם הזה. הקשת מעידה על כוונת הבורא שהחיים על פני כדור הארץ ימשיכו להתקיים. על ידי חיקוי נח, אנו יכולים לקחת אחריות על מעשינו ועל כל הבריאה, ולעזור לקיים את החיים על פני כדור הארץ.
הרב יונתן נריל הוא המייסד והמנהל של Jewish Eco Seminars, העוסק בחינוך ובמעורבות של הקהילה היהודית בחוכמה סביבתית יהודית. הוא עבד עם כנפי נשרים בשש השנים האחרונות בפיתוח משאבים חינוכיים הקשורים ליהדות ולסביבה.
הערות:
[1] המחברת מבקשת להודות לאבון מרזוק על עזרתה העריכתית בפיתוח מאמר זה.
[2] ברית הקשת בענן הייתה למעשה ברית שנייה שאלוהים כרת עם נח. בראשונה, אלוהים אמר לו להתרבות, ונתן לו רשות לאכול בשר.
[3] חמשת חומשי השבט, כרך א': בראשית, תרגום ומבואר על ידי שמשון רפאל הירש. תרגום לאנגלית על ידי יצחק לוי מהמקור הגרמני, הוצאת Judaica Press, גייטסהד, אנגליה, 1989. לבראשית ט':15, עמ' 182
[4] פירוש לפרק ט', פסוק י"ב. הוא גם מסביר שהקשת מעידה על כך שלקשת אין חבל שעליו ניתן לכופף את החצים. ראה גם פירוש הרב סמפסון רפאל הירש לפרק ט', פסוק ט"ו.
[5] שם. נקודה דומה מעלה הרב ד"ר ג'ונתן סאקס, הרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות של חבר העמים הבריטי, בנאומו לוועידת למבת', 28 ביולי 2008: "ברית נח אינה ברית אמונה אלא ברית גורל. אלוהים אומר: לעולם לא אשמיד עוד את העולם. אבל אני לא יכול להבטיח שלעולם לא תשמידו את העולם – כי נתתי לכם רצון חופשי. כל מה שאני יכול לעשות הוא ללמד אתכם כיצד לא להשמיד את העולם."
[6] הרב יצחק לוריא (האריז"ל), עץ חיים, שער שבירת המלאכים, מובא ע"י הרב ארז גזית בשיעור בישיבת בת עין, אביב 2008.