2: זימון הרצון לא לבזבז, סיכום

מאת הרב יונתן נריל

מצוות בל תשחית – לא תשחית ולא תבזבז – נחשבה זה מכבר למרכזית באתיקה הסביבתית היהודית. ואכן, הרב נורמן לאם מבין אותה כ"נורמה המקראית המתייחסת באופן הישיר ביותר למצב האקולוגי".[1] מהו הבסיס למצווה לא לבזבז? נחקור מהו בל תשחית, כיצד הוא חל על אוכל, וכיצד הוא קשור לחיינו.

התורה מלמדת:

יט כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר׃

כ רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי־לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃

(Deuteronomy 20:19-20)[2]

מפסוקים אלה אנו יכולים לראות כי אסור לצבא יהודי לכרות עצי פרי במלחמה. אולם חכמי התלמוד (200 לספירה – ~500 לספירה) הבינו זאת כאיסור כללי על הרס מיותר. על פי חכמינו, מצווה זו נוגעת לאי השמדה ישירה או עקיפה של דבר שעשוי להיות מועיל לאנשים. מקורותינו מלמדים כי היא חלה על בזבוז אנרגיה, בגדים, מים, כסף ועוד.[3]

מעבר לאותה כתב תורה, בל תשחיט הוא אזהרה כיצד עלינו להתייחס לעולם. הרב סמפסון רפאל הירש לימד שזוהי "האזהרה המקיפה ביותר לבני אדם לא לעשות שימוש לרעה במעמד שנתן להם אלוהים כאדוני העולם וחומרו באמצעות הרס גחמני, נלהב או סתם בזבזני של כל דבר עלי אדמות".[4] לכן זוהי מצווה יהודית גדולה, המצווה הזו לא לבזבז ולא להרוס.

סוג אחד של פסולת שמשתוללת בחברה שלנו הוא בזבוז מזון. על פי מחקר משנת 2011 שהוזמן על ידי ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות, "בערך שליש מהמזון המיוצר בעולם לצריכה אנושית מדי שנה – כ-1.3 מיליארד טון – הולך לאיבוד או מתבזבז".[5] בארצות הברית, פחות משלושה אחוזים מהפסולת הזו ממוחזרים.[6] בעוד שחלק מפסולת המזון הזו הייתה בלתי אכילה, חלק ממנה היה אוכל טוב שהושלך על ידי סועדים שבעים או שאריות אכילות שהושלכו מהמקרר.

חכם התלמוד רבי ישמעאל לימד: אם התורה מזהירה אותנו לא להשמיד עצי פרי, אז עלינו להיזהר עוד יותר ולא להשמיד את הפרי עצמו.[7] זה חל על כל מאכל הראוי לאכילה, ולא רק על פירות העצים.[8]

בזבוז מזון הוא בזבוז של כסף, אנרגיה ומים, וגורם להשפעות סביבתיות. סילוק מזון זה עולה כמיליארד דולר בשנה בארצות הברית.[9] במזבלות, פסולת מזון מתפרקת זו מייצרת מתאן, גז חממה רב עוצמה. דלקים מאובנים, מים וקרקע נדרשים כולם לייצור מזון, ובמקרה של בשר, כמויות יוצאות דופן. מחקר אחד בחן את האנרגיה הטמונה במזון מבוזבז – מחקלאות, תחבורה, עיבוד, מכירת מזון, אחסון והכנה. הוא הגיע למסקנה שאנרגיה זו "מייצגת כ-2% מצריכת האנרגיה השנתית בארצות הברית".[10]

על ידי אי בזבוז מזון, נוכל לייצר יתרונות אקולוגיים, חברתיים, כלכליים ורוחניים.

בזבוז מזון מתרחש בשלבים רבים, כולל בחוות, בתחבורה, בחנויות ובמסעדות. בסוגי צריכת מזון בבית, קנייה והכנה של יותר מדי אוכל והשאריות במקרר יתבזבזו מהווים הפרה אפשרית של בל תשחית. פעולה מעשית אחת היא להיות מודעים לכמות המזון שאנו קונים ומכניסים למקררים שלנו, ולסיים את האוכל שכן מקרר. לדוגמה, נסו לחיות שבוע מבלי שאף אחד מהאוכל במקרר שלכם יתקלקל.

הפסוקים המפתחים מצווה זו מתארים מלחמה נגד אויב חיצוני. אך הרבנים מבהירים שהקרב האמיתי שיש לנהל הוא בתוכנו, נגד הנטייה האנושית לבזבז. על ידי חיזוק יכולתנו להימנע מבזבוז, אנו הופכים לאנשים קדושים וחזקים יותר. כוח זה יכול לעזור לנו להתמודד עם אתגרים רוחניים וסביבתיים אחרים. מי ייתן והשינויים שאנו עושים בחיינו ישפיעו החוצה על משפחותינו, על הקהילה שלנו ועל כדור הארץ שלנו.

הערות: