לעבור את מבחן העושר

מאמר ארוך יותר ללימוד מעמיק יותר

מאת הרב יונתן נריל

התלמוד מלמד שכסף הוא מה שמעמיד אדם על רגליו.[2] השימוש הקדוש והמודע בעולם הפיזי הוא אמצעי מרכזי בעבודת ה'. עושר יכול לספק לנו מזון, ביגוד, מחסה וצרכים אחרים. עבור אדם עשיר, שימוש נכון בעושר יכול להיות כוח לשינוי חיובי בעולם.

חכם התלמוד רבי אילעי מלמד שאדם מתגלה דרך מעשים בשלושה תחומים, אחד מהם הוא אופן השימוש בכספו. [3] חכם אחר, רבי יוחנן, מלמד שנוכחותו הבלתי נמנעת של אלוהים נחה רק על אדם חזק, עשיר, חכם וענוו. [4] על פי התלמוד, משה היה עשיר – ואף השתמש בעושרו כדי לגלף את הלוחות השני של עשרת הדיברות. [5] השופטים שמינה על העם היהודי היו גם הם עשירים, כך שלא היו מעדיפים, על פי מקורות יהודיים. [6]

המסורת היהודית אינה קוראת לחיות כסגפנים או בעוני. עם זאת, עושר יכול להיות השפעה משחיתה. כסף ועושר, שנועדו לשרת שאיפות גבוהות ומעשים נשגבים (כגון צדקה), יכולים להפוך לשאיפה עצמה. האמצעים הופכים אז למטרה, והעושר משתנה מכלי לטובה למשהו שממעיט בחשיבותו מבחינה רוחנית.

סיפור התורה על יציאת מצרים, קבלת התורה וחוויית בני ישראל במדבר מלמדים אותנו על גישה יהודית לצריכה חומרית. נבחן חוויות אלו בתורן.

יציאת מצרים ועושר חומרי

רבי נתן מברסלב מלמד שמצרים הייתה לב ליבו של החומרנות – והייתה חדורה בתאווה לכסף כה עזה עד שהפכה לעבודת אלילים. [7] תשוקה חומרית עזה זו הובילה לשעבוד בני ישראל, על מנת לבנות את התשתית החומרית של מצרים.

חלק משפעה של מצרים (כתוצאה מפריון עמק הנילוס) שימש לעבודת אלילים ולסיפוק תחושת הכוח של האליטה. לדוגמה, המצרים סגדו לכבשים כאלים[8] בגלל ערכן. המדרש מלמד שהמצרים אף סיכנו ואיבדו את חייהם ברדיפת בני ישראל אל הים, כדי לכבוש מחדש את אוכלוסיית העבדים ולהחזיר לעצמם את העושר שבני ישראל לקחו.[9] התקשרות לא רציונלית ולא בריאה מבחינה רוחנית זו לרכוש היא היבט אחד של מה שאלוהים רצה שבני ישראל ישאירו מאחור כשיצאו ממצרים.

על פי מקורות יהודיים, אלוהים הטיל על בני ישראל את המשימה להעלות את עושרם שלקחו ממצרים, באמצעות שימוש קדוש.[10] בני ישראל הוציאו את הפוטנציאל הקדוש בזהב ובכסף של המצרים על ידי שימוש בהם כדי ליצור את המשכן, כלי פיזי – מקדש נייד במדבר – כמקום משכנו של אלוהים בעולם. לאחר בניית המשכן, הם היו צריכים גם להעלות את עושרם הנותר על ידי שימוש בו על פי המצוות שבתורה, כולל עשיית מעשי חסד לאחרים.

לכן, כאשר בני ישראל רוקנו את עושרה של מצרים – המשאבים הגדולים ביותר שהיו זמינים בעולם באותה תקופה – הם הביאו את הדברים הפיזיים הללו למטרה שלשמה נבראו, כלומר עבודת ה'. הם עברו מבחן רוחני, כמו גם מבחן פיזי. בכך, הם נמנעו מהגורל לו נכנעו המצרים בים סוף.

בהשוואה בין האובססיה של המצרים לעושר לבין השימוש הישראלי בעושר למטרות קדושות, נוכל להתחיל להבין את הגישה היהודית לעושר.

אל תחמוד ואל תקנא

לקח שני בנוגע לגישה יהודית לעושר ניתן למצוא בעשרת הדיברות, שהתקבלו לאחר יציאת מצרים. מצוות אלו מגיעות לשיאן בדיבר העשירי: "לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך, עבדו, שפחתו, שורו וחמורו, או כל אשר לרעך". [11]

התורה מדגישה שלא תחמוד את אשר לרעך. התורה לא אומרת 'אל תחמוד בית', אלא 'אל תחמוד בית רעך'. הרב דניאל כהן, מורה בן זמנו בירושלים, מקשר חמדנות לקנאה, כלומר תחושה שאדם אינו מקבל את מה שמגיע לו מהעולם. קנאה היא התעצבנות עקב חוסר נתפס, המבוסס על מה שיש לאחרים.

נראה שקל להימנע מחמוד את מה שיש לאחרים, במיוחד כשאנחנו אסירי תודה על מה שיש לנו. ובכל זאת, אנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים עם המצווה הזו – לרצות את מה שיש לאחרים, למרות שאנחנו יודעים שלא כדאי לנו. למה אנשים חומדים?

חמדנות נובעת מתחושת ירודה לגבי מה שאדם צריך ומה שאינו צריך. בהתחשב בנתיב חיינו, ייתכנו דברים מסוימים שאנו צריכים ודברים מסוימים שאיננו צריכים. בהתאם לכך, הרב כהן מציין שחמדנות – רצון למה שיש לאחר – מתעוררת כאשר אדם מאבד את צרכיו האמיתיים. לאחר מכן האדם מתחיל לחפוץ בדברים מהסיבות הלא נכונות: משום שלאחרים יש את זה, או משום ש"החזקת" זה תיתן לו הנאה או תחושה של כוח או חשיבות. בשל תחושת ההירודה שלנו לגבי מה שאנחנו צריכים, אנו משווים את עצמנו לאחרים, ואפילו שופטים את ערכנו לפי כמה שיש לנו.

כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, אולי נראה שאנחנו צריכים את הגאדג'ט הכי חדש: אולי אייפוד או טאבלט חדש. נראה שכולם משתמשים בהם, אז זה בטח משהו שגם אנחנו צריכים. בנקודה הזו, כדאי לבחון מה אנחנו באמת צריכים – ומה זה רק חמדנות למה שיש לאחר.

רבי יעקב צבי מקלנבורג [12] מקשר את הציווי לא לחמוד לאחר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך". [13] הוא מסביר שהתורה מדגישה את אהבת ה' בכל לבבך כדי ללמד שאדם צריך להיות מחויב לחלוטין לעבודת ה', ולא להיות מפולג בין אהבת ה' לאהבת תענוגות פיזיים.

במילים אחרות, מה שהלב כמה לו הוא קרבה לאלוקים: קשר עם מציאות גבוהה יותר. כאשר הוא לא מקבל זאת, הוא חומד דברים מהעולם החומרי. דברים אלה אינם יכולים להזין את רעבונו האמיתי של הנשמה; זה כמו לשתות סודה כאשר הגוף זקוק להזנה אמיתית. בהתאם לכך, כאשר אנו חומדים חפצים פיזיים, בכל פעם שאנו מקבלים אחד איננו שבעים – אנו זקוקים לדבר אחר זמן קצר לאחר שקנינו את הראשון.

התורה מורה לנו שכדי להתמודד עם אורח חיים חומרני לא בריא, עלינו להגביר את הקשר הרוחני שלנו עם ה'. בדרך זו, סיפוק רוחני משמש כבלם מפני צרכנות בורחת.

המדרש מלמד שאלוהים "גרם [לישראל] לשמוע את עשרת הדיברות, כיוון שהן לב התורה ומהות המצוות, והן מסתיימות במצווה 'לא תחמוד', כיוון שכולן תלויות בה, לרמוז שכל מי שמקיים מצווה זו, כאילו מקיים את כל התורה". [14] רבינו בחיי מלמד ש'לא תחמוד' חותם את עשרת הדיברות, משום שהיא כבדה כמו כל תשע הדיברות האחרות, בכך שעבירה עליה תוביל את האדם לעבור על שאר המצוות. [15]

"אל תחמוד" עומד אפוא כאחד המסרים המרכזיים של ההתגלות האלוהית, ורלוונטי במיוחד בתקופה של תשוקה צרכנית גוברת. לכן, לקח יהודי שני בנוגע לשימוש שלנו במשאבים הוא שאנו יכולים להפחית את תשוקתנו לדברים פיזיים על ידי מציאת מקורות אחרים לסיפוק רוחני, ועל ידי העמקת הקשר הרוחני שלנו לאלוקים.

קורח ועושר חומרי

סיפורו של קורח, לאחר קבלת עשרת הדיברות, מעביר תורה יהודית אחרונה על עושר חומרי. קורח, חבר מוביל בשבט לוי, כינס קבוצה של 250 בני ישראל בולטים כדי לאתגר את מנהיגותם של משה ואהרון במדבר. הם אמרו למשה ואהרון: "…מדוע אתם מתנשאים מעל קהל ה'?" [16]

התורה מספרת את התגובה שאלוהים ייעד לקרח ולחסידיו: "ותפתח הארץ תחתיהם את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האנשים אשר עם קורח ואת כל הרכוש. הם וכל רכושם ירדו חיים הקבר ותכסה אותם הארץ ואבדו מהקהל". [17]

מה עמד מאחורי מותו של קורח וחסידיו? כדי לענות על כך, נשים לב שהתורה מזכירה פעמיים שהאדמה בלעה את כל רכוש קהילת קורח. התלמוד מלמד שקורח היה עשיר ביותר; עם עזיבתו את מצרים גילה והוציא אוצרות שיוסף החביא כסגן מלך מצרים. [18]

הרב אפרים לונטשיץ כותב שעושרם של חבריו המורדים של קורח השתלט עליהם, ויצר חיפוש כוח המבוסס על חמדנות. [19] בהרהור על כך, הוא מזהיר כי "כסף [יכול] לקום נגד אדם ולשלוט בו ולגרום לו ללכת נגד תבונתו שלו ותודעת רוכשו [אלוהים]… רכישה זו [כסף] מובילה את בעליה לסכנה גדולה, והיא שהרגה את קורח, שכן הוא בטח בעושרו ואז נפל".

על פי תורה זו, עושרם של קורח וחסידיו ניפח את תחושת הזכאות שלהם, וגרם להם לחשוב שהם, ולא משה ואהרון, צריכים להנהיג את העם היהודי.

הרב דניאל כהן מלמד שעושר הטעה את קורח לחשוב שכוח, ערך עצמי וחשיבות מגיעים ממקורות חיצוניים. עושר כה רב הוביל אותו לבלבל מקורות ערך חיצוניים עם מקורות ערך פנימיים, ולפתח מנטליות אגואיסטית של "לקיחה".

כחברה, אנו נוטים גם לתעדף עושר וצריכה במקום מקורות סיפוק פנימיים כמו מערכות יחסים וצמיחה אישית. עם זאת, מחקרים אקדמיים מצביעים על כך שמטרות פנימיות אלו חשובות יותר לאושר ולסיפוק. לדוגמה, פסיכולוגים מאוניברסיטת רוצ'סטר מצאו כי בוגרים טריים ניחנו בהערכה עצמית גבוהה יותר ותחושת רווחה גדולה יותר כאשר השיגו מטרות פנימיות (לדוגמה, מערכות יחסים משמעותיות, בריאות וצמיחה אישית) מאשר מטרות חיצוניות (כמו עושר, תהילה ותדמית אישית). [20]

קורח וחסידיו אפשרו לעושרם לעוות את נקודת המבט שלהם, ובסופו של דבר הוביל אותם לאתגר את מנהיגותו של משה. כתוצאה מכך, קורח וחסידיו סבלו עונש פיזי דומה לזה של המצרים האובססיביים לעושר. המצרים נבלעו על ידי הים; קהל קורח נאכל על ידי הארץ.

מבחן העושר

חברת הצריכה המערבית של ימינו מייצגת עידן חדש במטריאליזם, מה שהופך את עושרם החומרי של המצרים לחיוור בהשוואה. פרופסור ג'יימס טוויצ'ל, סוציולוג של החברה האמריקאית המודרנית, כותב כי

"האמריקאי הממוצע צורך פי שניים סחורות ושירותים בהשוואה לשנת 1950… מיתוג, אריזה, אופנה ואפילו פעולת הקנייה עצמה הן כיום הפעולות המרכזיות ליצירת משמעות בעולם הפוסטמודרני שלנו… קניות הן הפעילות התרבותית העיקרית בארצות הברית… עבור רובנו בעולם המערבי, פעולת הקנייה קשורה מעט מאוד לצורכי החיים. אנו קונים כדי לספק תשוקות, לא צרכים, ובפעולה זו אנו מסייעים לייצר משמעויות לחפצים, ובהרחבה, לעצמנו." [21]

לדוגמה, המוטו של נסטלה, "עשה מה שמרגיש טוב", מעביר את הסיפוק של תשוקה פיזית מצריכת המוצר שלהם.

ההקשר של המצווה המקורית "אל תחמוד" הוא חברה חקלאית, טרום-צרכנית. ב-3000 השנים הראשונות של ההיסטוריה היהודית, אדם היה עשוי לחמוד את ביתו בן שני החדרים, את חמורו או את שדהו של שכנו. אנו חיים בזמנים שונים – מודרניים, צרכניים וטכנולוגיים. לכן אנו חומדים דברים שונים, ויותר מהם: טלפונים סלולריים, טאבלטים, מכוניות יוקרה, חופשות מפוארות ובתים גדולים. כפי שלמדו מפרסמים מזמן, מי שחומד מגיע במהרה לצרוך.

שימוש לרעה בעושר, כולל באמצעות צריכה מוגזמת, מייצג גם אחריות רוחנית וגם סכנה פיזית. רבי אלחנן סמט מסביר את דעתו של פילו, פילוסוף יהודי-יווני באלכסנדריה במאה הראשונה: "המשפחה, הארץ וכל האנושות עלולות בסופו של דבר להיהרס כתוצאה מכישלון בדיכוי תשוקות להנאות שונות".[22] בזמננו, קיימים קשרים ברורים בין צריכה מוגזמת להידרדרות סביבתית.

מועצת העסקים העולמית לפיתוח בר-קיימא, המורכבת ממנהלים מתאגידים בינלאומיים גדולים, מציינת כי רמות ודפוסי צריכה עולמיים המשפיעים על הסביבה מונעים בעיקר על ידי שלושה גורמים. הגורם הראשון הוא גידול אוכלוסין עולמי מהיר, כאשר אוכלוסיית העולם צפויה להגיע לתשעה מיליארד עד 2050, על פי הערכות האו"ם. [23] השני הוא העלייה בעושר העולמי והצריכה הנלווית. לבסוף, הגורם השלישי הוא "תרבות של 'צרכנות' בקרב קבוצות הכנסה גבוהות יותר, המהוות את החלק הגדול ביותר לנפש מהצריכה העולמית. [24] הדו"ח ממשיך וטוען כי "הצריכה העולמית מפעילה לחץ בלתי בר-קיימא וגובר על המערכות האקולוגיות של כדור הארץ". ברוח דומה, דו"ח של נשיונל ג'יאוגרפיק מצטט כיצד "לצרכנים במדינות עשירות יש השפעה גדולה יותר על הסביבה באופן יחסי מאשר לאחרים". [25]

כמה צורכת הצריכה של ימינו ממשאבי כדור הארץ? "דו"ח כוכב הלכת החי 2012", שהופק במשותף על ידי האגודה הזואולוגית של לונדון, הקרן העולמית לחיות בר ורשת טביעת הרגל הגלובלית, חקר כמה דונמים של שטח ביולוגי פורה אדם ממוצע משתמש בו בשנה, מבחינת צריכת מזון, מים, אנרגיה וצריכה אחרת. יחידת המידה היא דונם גלובלי (גה"א), יחידה המשמשת מדענים לכמת את הקיבולת הביולוגית של כדור הארץ. על פי הדו"ח, "בשנת 2008, הקיבולת הביולוגית הכוללת של כדור הארץ הייתה 12.0 מיליארד גה"א, או 1.8 גה"א לאדם, בעוד שטביעת הרגל האקולוגית של האנושות הייתה 18.2 מיליארד גה"א, או 2.7 גה"א לאדם. זה מייצג חריגה אקולוגית של 50 אחוז. משמעות הדבר היא שייקח לכדור הארץ 1.5 שנים לחדש את המשאבים המתחדשים שאנשים השתמשו בהם בשנת 2007 ולספוג פסולת CO2." הדו"ח ציין גם "ירידה של 30% בבריאות המינים מאז 1970, בהתבסס על 9,014 אוכלוסיות של 2,688 מינים של ציפורים, יונקים, דו-חיים, זוחלים ודגים". [26]

ההשפעה הסביבתית או "טביעת הרגל" של האנושות על פני כדור הארץ היא בעיה "מאקרו" שנצפתה על ידי אלפי מדענים, בצורה של זיהום אוויר ומים, הכחדת מינים, וכעת שינויי אקלים. [27] אך בליבתה זוהי בעיה "מיקרו" שבמרכזה האדם, הצריכה שלו והתשוקות המניעות צריכה זו. מוכפל בשבעה מיליארד אנשים, זה מגיע לקנה מידה פלנטרי. כתוצאה מכך, בעיות סביבתיות עולמיות לא ייפתרו בצורה משמעותית אלא אם כן מיליארדי אנשים יחליטו להתעמת ולהגביר את רצונם לעושר ולהנאה פיזית.

הבחירה של היום

כחברה וכיחידים, כיצד נוכל להשתמש בעושר העצום שלנו לטובת עולם? דרך אחת עבור אדם להימנע מלהיות נשלט על ידי עושר היא לתת אותו לאנשים או למטרות שזקוקות לו יותר מאיתנו. לדוגמה, הרב כהן מלמד שבניגוד לקורח, גם משה וגם שמואל הצהירו שבכל שנות שירותם לעם היהודי, הם מעולם לא לקחו דבר לעצמם. נתינת צדקה היא מצווה, ומייצגת התעלות ושימוש נכון בעושר.

מיד לאחר סיפורו של קורח, מצווה ה' לתת עשירית מהכנסתו של אדם ללויים. זוהי התגובה והתיקון למעשיו, לקדש את עושרם של בני ישראל ולקדם גישה של נתינה לאחרים. המנהג הנוכחי לתת עשרה אחוזים מהכנסתו של אדם לצדקה יכול להשיג זאת כיום.

רבי נחמן מברסלב מלמד שתרומה לאנשים נזקקים היא דרך יעילה לשבור את החשיבה של רצון פשוט להגדיל את רמת הנוחות החומרית של האדם. [28] במקום לחפש כל הזמן בית יפה יותר, מכונית מפוארת יותר, חופשה מפנקת יותר, נוכל לשאול את עצמנו, האם אנו זקוקים לכל מה שיש לנו? האם לאחרים יש את כל מה שהם צריכים? מה אנו יכולים לתת לאחרים? והאם אנו משתמשים במשאבים שלנו למטרות קדושות, [29] כמו בני ישראל במדבר, או שהם משתלטים עלינו כמו המצרים הקדמונים וקורח?

צריכה יתר, המונעת על ידי העושר העצום של החברה שלנו, מציבה אתגר רוחני ופיזי כאחד. האתגר הרוחני הוא להתגבר על משיכת העושר לסיפוק עצמי ותחושת זכאות. האתגר הפיזי מתבטא בבעיות סביבתיות כמו אובדן מינים וזיהום.

אנו חברים בחברה עשירה יותר מכל חברה אחרת בהיסטוריה, ואנו נבחנים על ידי השימוש שלנו בעושר בדרכים שלא נראו מעולם בהיסטוריה של החיים היהודיים. המסורת היהודית מלמדת אותנו להיזהר מהסכנות שעושר יכול להציב. מי ייתן ונשתמש במשאבים שלנו למטרות קדושות ולעזרה לאחרים, ונעמוד במבחנים שהעושר מציב.

משאב זה הוא חלק משנת הלמידה היהודית בנושא הסביבה של כנפי נשרים, בשיתוף פעולה עם Jewcology.com, בתמיכת קהילת ROI, קהילה של צעירים וחדשנים יהודים שנוסדה על ידי לין שוסטרמן, וקרן Shedlin Outreach.

הערות:

1. המחברת מודה לאבון מרזוק על הערותיה העריכה המועילות.
2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין 110 א
3. תלמוד בבלי, מסכת עירובין סה ע"ב
4. תלמוד בבלי, מסכת נדרים ל"ח ע"א
5. תלמוד בבלי, מסכת נדרים ל"ח ע"א
6. רש"י לשמות י"ח, כא, מבוסס על מכילתא (מדרש).
7. לקוטי הלכות, הלכות פורים, ו', א'. רבי נתן היה תלמידו העיקרי של רבי נחמן מברסלב.
8. מדרש שמות רבה 11
9. מדרש מכילתא, מצוטט ברש"י לשמות יד, ה. ראה גם שמות יב, לו.
10. לקוטי הלכות, הלכות פורים, ו', ט'
11. שמות כ':י"ד, תרגום Judaica Press
12. בספרו "הכתב והקבלה", שפורסם בשנת 1839 בפרוסיה.
13. דברים ו':ה'
14. מדרש מלך משיח, כפי שמצוטט בתורה שלמה. ראה גם זוהר חדש מד ע"ג. פרפרות לחכמה, מכילתא, יתרו דן כיצד 'לא תחמוד' כולל את כל שאר המצוות, כפי שמצוטט על ידי ר' אריה קפלן בסיפורי רבי נחמן, סיפור מספר 12.
15. בספר כד הקמח. ראה גם שפתי כהן לנקודה דומה.
16. במדבר ט"ז:ג
17. דברים ט"ז: 32-33
18. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין 110 א
19. מחבר "כלי יקר", פראג 1550-1619, פירוש לדברים י"א, ו'
20. ""אושר אינו קשור לעושר."" אדוארד דסי ואחרים, בכתב העת Journal of Research in Personality, יוני 2009. צוטט ב-LiveScience, מאת רוברט גודייר, 6.2.2009.
21. הובל אותנו לפיתוי: ניצחון המטריאליזם האמריקאי, מאת ג'יימס ב. טוויצ'ל, הוצאת אוניברסיטת קולומביה: ניו יורק, 1999, עמ' 18, 14, 25 ו-31 בהתאמה.
22. "הדיבר העשירי: 'לא תחמוד'." תרגום: קארן פיש.
23. מרכז החדשות של האו"ם, "אוכלוסיית העולם תגיע ל-9.1 מיליארד בשנת 2050, על פי תוכניות האו"ם", 25.2.2005.
24. "עובדות ומגמות בצריכה בת קיימא, מנקודת מבט עסקית", מועצת העסקים העולמית לפיתוח בר קיימא, עמ' 9
25. "סקר גרינסקאן 2009 – בחירת הצרכן והסביבה – סקר מעקב עולמי",
26. ראו דו"ח "כוכב הלכת החי 2010: מגוון ביולוגי, קיבולת ביולוגית ופיתוח",
27. מחקר בכתב העת Nature קובע כי המערכת האקולוגית העולמית "מתקרבת למעבר קריטי בקנה מידה פלנטרי כתוצאה מהשפעת האדם". ראו "גישה לשינוי מצב בביוספרה של כדור הארץ", ברנוסקי ואחרים, 7 ביוני 2012.
28. ליקוטי מוהר"ן יג, א, ראה גם ליקוטי הלכות, הלכות תפילה ד, י"ד מאת רבי נתן שטרנהרץ.
29. למידע נוסף בנושא זה, עיינו בחומרים בנושא 'שימוש קדוש: התייחסות למשאבים באופן בר-קיימא'