עצים, תורה ודאגה לכדור הארץ

מאת ד"ר עקיבא וולף והרב יונתן נריל^[i]

ט"ו בשבט, "ראש השנה של העצים", ^[ii] נודע כיום להעלאת המודעות היהודית-סביבתית. העובדה שט"ו בשבט נקשרה לרגישות והערכה לסביבה הטבעית אינה מקרית. עצים תופסים מקום מיוחד במחשבה היהודית. חשיבותם הסמלית והמעשית שזורה במקורות יהודיים מסורתיים, ועוזרת לנו להבין – ובתקווה, לשפר – את מערכת היחסים שלנו לבריאה של אלוהים: עולמנו.

"כאשר ברא אלוהים את האדם הראשון, לקחו והראו לו את כל עצי גן העדן, ויאמר אליו: 'ראה מעשיי, כמה יפה הם, כמה הם ראויים לשבח. וכל אשר בראתי, בראתי לכם. היזהר פן תשחית או תשחית את עולמי, כי אם תעשה, לא יהיה אחריך מי שיתקן אותו.'"^[iii] מדרש זה מבדיל את עצי גן העדן – ולא את גן העדן עצמו – כדי לייצג את העולם הטבעי, את מעשה הבורא. מדוע יש להבחין בעצים באומרו של אלוהים לאנשים לא להרוס את הבריאה? חקירה של נושא זה תעזור לנו להבין את החשיבות העמוקה של עצים במסורת שלנו, ואת הלקחים שהם יכולים להציע לנו בנוגע לאתגרים הסביבתיים החמורים שאנו מתמודדים איתם כיום.

קיימות: שתילה לטווח ארוך

עצים מודגשים גם כסמלים של סביבה נוחה לבני אדם. במהלך בריאת העולם וכניסת העם היהודי לארץ ישראל, המדרש מדגיש את החשיבות של הכנת מערכת התמיכה בחיים הנדרשת, המבוטאת שוב כעצים:

"נאמר 'לך אחרי ה' אלוקיך' (דברים י"ב, ה'). פירוש הדבר ללכת בעקבותיו. כאשר ברא את העולם, פעולתו הראשונה הייתה נטיעת עצים, ככתוב 'ויטע אלוקים גן [עצים] בגן עדן' (בראשית ב, ח'). כך גם אתה, כשתבוא לארץ ישראל, נטיעת עצים צריכה להיות מעורבותך הראשונה."[iv]

כמובן, ישנם מרכיבים חיוניים רבים אחרים לבני אדם בסביבה בריאה. מים נקיים, אדמה בריאה ואוויר צח הם רק חלק מהם. עם זאת, המדרש מזהה עצים כסמלים. סיבה אחת לכך שנטיעת עצים היא עיקרית עשויה להיות שלעצים אורך חיים ארוך יחסית והם מחזיקים מעמד זמן רב על הקרקע לאחר שתילתם. סיבה נוספת היא ששורשיהם מחזיקים את הקרקע במקומה, מונעים סחף ועוזרים למי גשמים לחלחל אל הקרקע. עצים למעשה יוצרים את בתי הגידול היעריים שעליהם מסתמכים יצורים חיים רבים אחרים לקיומם. לעצים לוקח גם זמן רב להניב פרי, ולכן אנו שותלים אותם תחילה.

עצים ממלאים תפקיד חשוב בהפיכת העולם הדומם, כולל אור השמש, לסביבה שבה צורות חיים אחרות, ובסופו של דבר בני אדם, יכולים לשרוד. עצים וצמחים אחרים סופגים ומנצלים את קרני השמש באמצעות פוטוסינתזה. תהליך זה מייצר סוכרים שהם מקור האנרגיה הראשוני של שרשרת המזון. פוטוסינתזה בעצים ובצמחים היא אפוא אחת התגובות הכימיות הבסיסיות ביותר על פני כדור הארץ.^[1] כמו כן, עצים וצמחים אחרים מסוגלים לנצל את העולם הדומם לצורך תזונתם – אותה הם סופגים דרך שורשיהם, והופכים לתזונה שמישה עבור צורות חיים אחרות. במילים אחרות, עצים וצמחים הופכים את כדור הארץ למערכת תמיכה בחיים עבור צורות חיים אחרות, ובסופו של דבר עבור בני אדם. ללא עצים וצורות צמחייה אחרות, החיים כפי שאנו מכירים אותם לא היו קיימים, תכולת החמצן הייתה נמוכה בהרבה, האקלים והמחזור ההידרולוגי היו שונים בתכלית.^[2]

התלמוד מלמד את הסיפור הבא: יום אחד, כש[איש בשם] חוני הלך, הוא ראה אדם נוטע עץ חרוב. חוני שאל אותו "כמה שנים ייקח עד שהוא יניב פרי?" האיש ענה "לא שבעים שנה". חוני שאל אותו, "האם אתה באמת מאמין שתחיה עוד שבעים שנה?" האיש ענה, "מצאתי את העולם הזה מצויד בעצי חרוב, וכמו שאבותיי נטעו אותם עבורי, כך גם אני נוטע אותם עבור צאצאיי."[v]

נטיעת עצים היא השקעה לטווח ארוך שעשויה לא להניב פרי באופן מיידי. לכן, ההוראה לשתול עצים היא הוראה לחשוב מעבר לרגע הנוכחי אל צרכי העתיד. כאשר אדם מתיישב בארץ חדשה, ייתכן שיהיו לו צרכים אחרים, דחופים יותר, מלבד "נטיעת עצים!". אך המדרש מלמד אותנו שנטיעה – הכנה לטווח ארוך – היא המפתח לאחריותנו, חיונית להצלחתנו לטווח ארוך – ודרך בה אנו מחקים את אלוהים.

בכך שהם מעודדים אותנו לחשוב על הצרכים ארוכי הטווח של ילדינו והדורות הבאים, עצים מייצגים את העיקרון האקולוגי של קיימות.

לתת לעצי פרי נטועים לחיות

"כי תצור על עיר ימים רבים למלחמה עליה ללכדה, לא תשחית את עציה בידיהם בגרזן, כי תאכל מהם ולא תכרת אותם. האם עץ השדה אדם, לבוא במצור לפניך? אבל עץ אשר ידעת אינו עץ מאכל, תשחית ותכרת, ובנית מצות על העיר אשר מלחמה עליך, עד כניעתה." (דברים כ', יט-כ') [vi]

התורה מלמדת אותנו שאסור לכרות עצי פרי בזמן מלחמה. מסר זה, החל בעצים, הוא כה בסיסי עד שהוא הפך לבסיס תורת "בל תשחית" – האיסור הכללי על הרס מיותר.

עמימות טמונה בלב מקור ביקורתי זה על עצים. האם המקור אומר שעץ השדה הוא אנושי, או שואל את השאלה, האם עץ השדה הוא אנושי? ³ שתי משמעויות פוטנציאליות אלו מניבות לקחים על חשיבותם של עצים שיכולים להאיר את הבנתנו כיום. רבינו בחיי (1255-1340 לספירה, ספרד) כותב:

"המפרשים [במדרש] [זvii מסבירים שחיי האדם ומזונו הם [מ]עץ השדה... ואין דרכו של אומה חכמה ונבונה להרוס דבר כה ראוי שלא לצורך, ולכן אין לכרות עץ השדה, אלא יש להגן עליו מפני חורבן ונזק, ולהפיק ממנו תועלת." [viii]

רבנו בחיי (בהתבסס על המדרש ^[ix]) רואה את הכתוב כקריאת עץ השדה מייצג אדם. ההסבר שלו הוא שעצים כה חשובים לחיי אדם עד שהם כאילו חיי אדם. הריסת עצים אלה הורסת חיי אדם, משום שהיא עלולה להרוס את החיים התלויים בהם.

נקודת מבט שנייה עוזרת לנו לפתח תחושת חמלה וכבוד כלפי יצורים חיים. רש"י מסביר: "הנה, המילה כי כאן משמשת במשמעות של 'אולי': אולי עץ השדה הוא אדם, החוסה ממך בתוך העיר הנצורה כדי לסבול את ייסורי הרעב והצמא, כמו אנשי העיר? (וכיוון שזה לא המצב - מפרשי-על לרש"י), למה תשחית אותה?"

רש"י מפרש פסוק זה כמשמעותו של כך, מכיוון שהעץ אינו אויב, אין לנו זכות להרוס אותו או לגרום לו לסבול.

בכל פרשנות אפשרית, עצים עשויים לסמל את המשאבים השופעים של העולם הטבעי. מכיוון שאנו תלויים בהם לחיינו, עלינו להגן עליהם ולשמר אותם. מכיוון שהם תמימים, אסור לנו להוציא את תוקפנותנו כלפיהם. מודעות לתלות הדדית וחמלה הן תכונות מפתח שאנו יכולים ללמוד מהוראה זו כיצד להתייחס לעולם הטבע.

יישוב הארץ

מצוות יישוב הארץ דורשת פיתוח העולם הטבעי כדי לספק את צרכינו, כולל מקום מתאים למגורים, עבודה, לימוד ועבודת הבורא, כמו גם מערכות מתאימות לאספקת מזון, אנרגיה, מים ותחבורה. פיתוח זה חייב להיעשות כראוי תוך איזון עם שיקולים אחרים, כולל השלמות האקולוגית של הארץ.

"[הארץ] לא נבראה להיות שממה [לא מיושבת על ידי אדם], אלא נבראה להיות מיושבת." [x] נטיעת עצים ותחזוקה הם חלק מרכזי במצוות יישוב ארץ ישראל. הדבר ניכר בחשיבות הרבה שחכמים מייחסים לעצים ביחס למצווה זו. לדוגמה, על פי ההלכה היהודית, מי שמוכר אדמה בארץ ישראל חייב לתת תחילה את הדעת לכל שכן שאדמתו גובלת בחלקת האדמה הנמכרת. אם, לעומת זאת, השכן רוצה להשתמש בקרקע למטרה שתתרום פחות ליישוב הארץ מקונים אחרים, אז הוא מאבד זכות זו והקרקע יכולה להימכר לקונה אחר. כיצד אנו שופטים איזו מטרה תתרום יותר או פחות ליישוב הארץ? על פי השולחן ערוך:

אם מישהו רוצה לקנות חלקת אדמה כדי לבנות בתים, והבן המצרא רוצה לקנות את אותה חלקת אדמה כדי לגדל יבולים, לקונה יש זכות בכורה בגלל "יישוב הארץ", וכלל "בן המצר" אינו חל. יש אומרים שאם בן המצרא רוצה לשתול עצים, הוא גובר על הקונה השני [גם אם הקונה רוצה לבנות בתים – שכן עצים תורמים לפחות אותו דבר ליישוב הארץ]. ^[xi]

על כך כותב ה"סמא" (רבי יהושע וולק, 1555-1614, פולין):

מה שקבוע יותר על הארץ מקיים טוב יותר את ישוב הארץ. בתים קבועים יותר מיבולים, ועצים קבועים ומושרשים יותר באדמה מאשר בתים. [xii]

ההגנה על עצי פרי קיבלה מעמד גבוה אף יותר ביישוב הארץ מאשר עצים שאינם מניבים פרי. לדוגמה, אם עץ זית נשטף בשיטפון, אסור לבעליו לעקור אותו ממיקומו החדש (בשדה של שכן) ולנטוע אותו מחדש בשדהו. ^[xiii] הרבנים – שהפגינו את הבנתם החדה בטבע האדם – הבינו שהבעלים המקורי, עם אובדן עץו, צפוי לנטוע עץ אחר באדמתו כדי להחליף את זה שנשטף. ^[xiv] זה יחזק את ההתיישבות בארץ. בנוסף, המשנה מלמדת: "אסור להביא עץ מעצי זית או מעצי גפן [ויש אומרים שגם עץ מעצי תאנה ותמרים] למזבח [בית המקדש] משום [מצות] יישוב ארץ ישראל. ^[xv]

הפרשן מפרש מסביר:

"מה פירוש 'בגלל יישוב ארץ ישראל'? כי אם היו שורפים את עצי הזית והגפנים, לא היה נמצא יין לשתות ושמן למשוח, וארץ ישראל הייתה נחרבת." [xvi]

מקורות אלה מצביעים על חשיבותם הרבה של עצים – ובמיוחד עצי פרי – בארץ ישראל, ועל הדרכים הרבות שבהן ההלכה היהודית מגנה עליהם.

לבסוף, כדי שלא נחשוב ש"יישוב הארץ" רלוונטי רק ליישוב ארץ ישראל, כותב הרב שמשון רפאל הירש (1808-1888, גרמניה) כי יישוב העם היהודי בארץ ישראל נועד (ואולי נועד) לשמש מודל לשאר העולם.

"...ארץ ישראל הייתה אמורה להיות גם גן עדן עבור עם תורת הבורא. היא נועדה להראות לעולם, בפעם השנייה, באמצעות שגשוגו והתקדמותו, איזה שפע של ברכה ואושר יושג כאן על פני האדמה כאשר רצון הבורא יילקח כמדד היחיד לסידור כל שלבי חיי האדם." [xvii]

השתמשו בהם בחוכמה

בישראל הקדומה ועדיין כיום, עצים הם מקור חשוב לסיבים מעץ.xviii עבור בתים, רהיטים, נייר ומטרות רבות אחרות, עצים הם משאב חיוני. להיות אנושי פירושו לקחת משאבים מהאדמה למטרותינו האישיות, והמסורת היהודית מכירה בכך. אבל המסורת היהודית נותנת לנו מודל שיעזור לנו להבין כיצד עלינו להשתמש במשאבים שלנו. שוב, עצים הם מודל שניתן להבין אותו כדי ללמד אותנו על הקשר שלנו לבריאה כולה.

בעת בניית המשכן, היהודים התבקשו להשתמש בעץ שיטה. מהיכן הגיע עץ השיטה הזה? המדרש ^[xix] מלמד:

כאשר ירד יעקב למצרים, הוא קיבל נבואה שצאצאיו ייגאלו משם ויצטוו לבנות משכן במדבר. יעקב הורה לילדיו לשתול עצי שיטה במצרים. במשך מאות שנות העבדות, שתילים אלה גדלו לעצים גדולים ובוגרים. לפני יציאת מצרים, בני ישראל כרתו את העצים הללו והביאו אותם איתם דרך ים סוף למדבר. [xx] כאשר בני ישראל בנו את המקדש מהעצים הללו, העצים שרו בשמחה לפני אלוהים, כפי שנאמר בתהילים, "אז ישירו כל עצי היער לפני ה'". [xxi]

עצים אלה, שנכרתו למען המטרה הקדושה של בניית המשכן, שרו בשמחה למרות העובדה שנכרתו. בנסיבות רבות, מלמדים אותנו לא לכרות עצים, אך במצב זה זה לא רק הותר, אלא היה מקור לשמחה. אולי מהוראה זו נוכל ללמוד מה המחשבה היהודית רואה כשימוש ראוי במשאבים שלנו, מעין "מבחן לקמוס יהודי" לשימוש אתי במשאבים.

בבניין המשכן, אנו יכולים למצוא את הדוגמה האולטימטיבית לשימוש בעצים למטרה נעלה יותר. על פי חכמי ישראל ^[xxii], עצים אלה ואלה שקדמו להם היו בקשר עם אנשים במשך אלפי שנים, מגן עדן ועד לרגע כריתתם עבור המקדש. הם נועדו להפוך לעמודי התווך של מקדש ה', אותו מתארת ​​התורה כמקום משכן השכינה (נוכחות אלוהית) בקרב העם היהודי ^[xxiii], ואשר התקיים כמרכז לעבודת האל במשך למעלה מ-400 שנה. ^[xxiv] עצים אלה היו ידועים לאנשים ושימשו למטרה קדושה. אולי מכאן נוכל ללמוד להשתמש במשאבים שלנו בצורה שקופה, מכבדת וקדושה.

עצים היום

עצים כה חשובים במחשבה היהודית, עד שהתורה עצמה נקראת "עץ חיים". חוכמה יהודית על עצים מלמדת אותנו רבות על האופן שבו אנו מתייחסים לבריאה של אלוהים, ולכל המשאבים הטבעיים עליהם אנו מסתמכים. אולי חוכמת תורה זו יכולה לעזור לנו לחשוב בצורה חכמה יותר על שימוש מדוקדק במשאבים אלה, ועל חיים בצורה בת קיימא יותר.

חוכמת היהודית על עצים מלמדת אותנו כי:

• אנחנו צריכים לחשוב ולהתכונן לעתיד, ולא להתמקד רק בצרכים שלנו לטווח קצר.
• עלינו להימנע מבזבוז מיותר.
• עצים הם חלק חשוב ממערכת התמיכה בחיים שלנו.
• אין לנו זכות לבטא את התוקפנות האנושית שלנו על עצים או חלקים אחרים של העולם הטבעי.
• עצים הם חלק חיוני בהכנה ותחזוקה של סביבה טובה לבני אדם.
• כאשר אנו משתמשים במשאבים שלנו בצורה אחראית, זה מביא לקדושה.

תורות אלה חלות לא רק על עצים, אלא על כל המשאבים שלנו. הן חלות לא רק על ישראל העתיקה, אלא על עולמנו המודרני, הסובל מבעיות סביבתיות. הבאת חוכמה זו לחיינו היומיומיים יכולה לעזור לנו להיות מודעים יותר למשאבים היקרים שניתנו לנו, ולהיזהר יותר באופן שבו אנו משתמשים בהם. בכך, נדאג טוב יותר לעולמנו, נקדש את פעולותינו היומיומיות ונביא שמחה לבריאה. אז יתקיימו דברי מחבר התהילים: "ישמחו שמים ושמחה הארץ… וירננו כל עצי יער – לפני ה'…" ^[xxv]

משאב זה הוא חלק משנת הלמידה היהודית בנושא הסביבה של כנפי נשרים, בשיתוף פעולה עם Jewcology.com, בתמיכת קהילת ROI, קהילה של צעירים וחדשנים יהודים שנוסדה על ידי לין שוסטרמן, וקרן Shedlin Outreach.

הערות:

1. מבוסס על תובנות יערניות: כיצד עצים מתפקדים, בכתובת המקוונת http://www.insights.co.nz/magic_habitat_htw.aspx
2. למידע נוסף על עצים, ראו גם http://forestry.about.com/cs/treeid/f/Tree_ID_Start.htm
3. למידע נוסף בנושא ראו מאמר מאת הרב יהושע קאהן בכתובת http://canfeinesharim.org/community/shevat.php?page=11516

1. דבר תורה זה עובד על ידי אוון מרזוק והמחברים מתוך "העצים במחשבה היהודית" של ד"ר עקיבא וולף ו"העצים שרו בשמחה" של רבי יונתן נריל, שניהם זמינים באתר www.canfeinesharim.org.
2. משנה ראש השנה א', א'. זוהי דעת בית הלל. בארץ ישראל, רוב גשמי החורף יורדים עד ט"ו בשבט, שחל ארבעה חודשים לאחר תחילת עונת הגשמים. השרף עולה בתוך העצים, ומתחילים לפרוח ולנצוץ. ט"ו בשבט מציין אפוא שנה חדשה לפירות עצים הנוגעים למצוות כמו מעשר, תוך הבחנה בין פירות השנה שעברה לפירות של שנה חדשה.
3. מדרש קהלת רבה ז':כ"ח
4. מדרש ויקרא רבה כ"ה, ג'
5. תלמוד בבלי, מסכת תענית, עמ' 15. 23א
6. תרגום יודאיקה פרס
7. ספרי, מהדורת פינקלשטיין, פיסקה 203
8. פירוש על דברים כ', יט'.
9. ספרי, מהדורת פינקלשטיין, פיסקה 203
10. תלמוד בבלי, חגיגה ב' ע"ב
11. שולחן ערוך, חושן משפט, "הלכות עבדים", קה:כא
12. פירוש השמחה על שולחן ערוך, חושן משפטים, "הלכות עבדים", קה:כא
13. תלמוד בבלי, בבא מציעא ק"א ע"א
14. "אם נהר [שוצף] שוטף עץ זית ושותל אותו בשדה סמוך, ובעל העץ רוצה לעקור את העץ ולנטוע אותו מחדש בשדהו, בארץ ישראל איננו מתירים לו, בגלל ישוב ארץ ישראל." מטרת פסיקה זו היא להגדיל את מספר עצי הזית בארץ ישראל. בעל האדמה שעליה ניטע העץ מחדש (ליד הנהר), מכיוון שלא השקיע זמן או מאמץ בעץ, יהיה פחות נוטה לטרוח ולנטוע עץ זית נוסף אם הבעלים המקורי היה רשאי להשיב לעצמו את העץ המקורי.
15. משנה, מסכת תמיד כט ע"א
16. פירוש רב לא מזוהה שכתב בין השנים 1000 ל-1400 לספירה המופיע במקום רש"י, למסכת תמיד, כ"ט ב. עיין בפרושי הראשונים לפירוש הראב"ד, המתייחס גם לישוב ארץ ישראל.
17. פירוש לבראשית ב':ח'. בתוך חומשי התורה, כרך א' בראשית, תרגום ומבואר על ידי שמשון רפאל הירש, תרגום לאנגלית על ידי יצחק לוי, מהדורה שנייה, הוצאת Judaica Press: גייטסהד, 1989, עמ' 57
18. ישראל מספקת כיום 10% מדרישתה לעץ ממקורות מקומיים, כך לדברי ד"ר אלון טל בהרצאה שנשא בקק"ל בירושלים, יולי 2009. הוא חיבר את הספר "זיהום בארץ המובטחת".
19. מדרש תנחומא (מהדורת ורשה), פרשת תרומה, סעיף ט. רש"י מביא מדרש זה פעמיים בפירושו לספר שמות (שמות).
20. זה מרומז אך לא נאמר במדרש.
21. תהילים צ"ו, יב-יג, תרגום ארטסקרול. פרק זה נקרא או מושר בכל שבוע במהלך קבלת שבת.
22. רבי אבן שואייב מספרד של ימי הביניים, פירוש על סוף פרשת תרומה, מובא בתורת שלמה, מלוקט על ידי רבי מנחם מנדל כשר (1895-1983), עמ' י"ד כרך הכולל את פרשת תרומה, לשמות פסוק כ"ה, ו. תרגום כאן על ידי המחבר.
23. שמות כ"ה:ח.
24. המשכן התקיים עד ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון בירושלים בשנת 832 לפנה"ס.
25. תהילים צ"ו, תרגום ארטסקרול